מכיון דתנינן בעל אחותו. וקתני הן ובניהן וא''כ בעל אחותו פסול לי ולבני והיינו בעל אחות אביו ולמה לי תו למיתני בעל אחות אביו:

לומר בנו וחתנו וכו'. דאע''ג דאיהו גופיה הוה נפקא מכללא מ''מ משום בנו וחתן בנו וחתן חתנו איצטריך:

מכיון דתנינן אחי אביו למה לי למיתני אחי אמו דהא קתני אחיו לחוד ובין אח מן האב ובין אח מן האם בכלל א''כ כי קתני אחי אביו נמי הוה ידעינן דגם אחי אמו פסול:

לומר בנו וחתנו של חתן אחי אמו. כדלעיל וכלומר דודאי לגופי' לא איצטריך אלא כולא מתני' דקתני מילתא דאתיא מכללא משום בניהן וחתניהן קתני לה ואגב אורחא אשמועינן דחתנו היינו חתן בנו או חתן חתנו וקמ''ל נמי דדורות הבאות מכח קורבת האם כמו הבאות מכח קורבת האב הן:

מכיון דתנינן בעל אחות אביו וכו'. כדלעיל וקמ''ל דקורבת האם כקורבת האב הוו לכל הני דורות ואף לענין בעל כאשתו:

תיפתר. ומשני דלא היא ולא כדקס''ד דאפילו בחתן חמותו שיש לה מבעלה הראשון מיירי אלא תיפתר דביש לה בנים וחתנים ממנו מחמיו שלו הוא וכלומר דלמ''ד דחורגו לבדו דקאמר במתני' לאפוקי אשתו היא א''כ בן וחתן חמותו נמי מפרשינן דוקא בבנים וחתנים שיש לה מבעלה שהוא חמיו ולדידיה אמרינן בחורגו וחרגתו בעל כאשתו ואשה כבעלה ולקמן בעי לה ומסיק לה:

והתנינן חורגו לבדו. קס''ד לאפוקי אשתו קאמר ומסיק הקושיא רב אמר וכו' כלומר דאיהו הוא דפריך לה אם חתן חמותו אסור דהא קתני וחמיו וחתנו וקי''ל אשה כבעלה וא''כ גם חתן חמותו אסור לו להעיד וקס''ד דאפילו חתנה שיש לה מבעלה הראשון וכגון יעקב שנשא רחל ויש לו בת מאשה אחרת וכן לרחל בת מבעלה הראשון ולקח ראובן את בת יעקב ושמעון את בת רחל והוי ליה שמעון חתן חמותו של ראובן ונשיהם אינן אלא חורגות זו לזו והרי איתפלג כל כך ואפ''ה אמרת דשמעון פסול הוא לראובן וכן הוא לו וא''כ מכ''ש דבעל חרגתו יהיה אסור לו דלא איתפלג מכח קורבת אשתו כמו אלו ואמאי קתני חורגו לבדו דמשמע אבל לאשתו כשר הוא וכן לבעל חרגתו:

אית תניי תני דגיסו יש לו בנים וחתנים גם כן לענין פסול דכמו שהוא פסול לו כך בניו וחתניו פסולין. ואית תניי תני אין לו בנים וחתנים. לפסול אלא דגיסו דקתני לבדו הוא ומפרש הש''ס דלא פליגי דמ''ד יש לו בנים וחתנים לאסור היינו ממנה מאחות אשתו ומ''ד דאין בנים וחתנים בכלל איסור היינו ממקום אחר באלו שיש לו מאשה אחרת:

אגיסו. דקתני במתני':

וקמת. המסקנא ביניהם דאמרינן בחורגו אשה כבעלה ובעל כאשתו ולבדו דקתני במתני' להוציא בניו וחתניו קאמר:

רב נפק למיתרי משכון לר''ח רבה. הלך לתור איזה מקום שכונה בשביל ר''ח רבה ובא למקום אחד ומצאו לר' יוחנן דיושב ומסתפק בזה אם חורגו לבדו דתנינן לאפוקי אשתו וכן לבעל חרגתו כשר הוא או דנימא גם בדין זה אשה כבעלה ובעל כאשתו:

ר' יוחנן אמר. אפילו מריוח שלא בשעת הדחק כשרין הן:

מקבלין דור שני ודור שלישי מדוחק. ע''פ הדחק מכשרינן בדור שני בראשון בשני וכן בראשון בשלישי דוקא אם הוא ע''י הדחק כשר:

דור שלישי מהו שיהא מותר באשת ראשון. אם מותר השלישי להעיד לאשת הראשון וכן איפכא כדמפרש ואזיל אם משה מותר להעיד לאשת פנחס שהוא השלישי ואם אמרינן בראשון בשלישי אשה כבעלה:

יודע אני כשם שאמרו מלמעלן. כלומר דפשיטא הוא כשם שאמרו דין זה בדור שהוא מלמעלן כגון שמתה בתו דבהכי איירי מתני' מדפליג ר' יהודה ואמר אפי' מתה בתו וכו' אלמא דבדור מלמעלה שהיה חתנו ונתרחק ס''ל לת''ק דכשר א''כ ודאי כך אמרו בדור מלמטן בתרי גיסי ומתה אשתו של א' מהן דקרוב ונתרחק הוא וכשר:

שמע רב הונא ואמר. ג''כ כזה שהוא כשר לו:

כהדא. אמתני' קאי היה קרוב ונתרחק כשר כהדא עובדא דגיסו דרב הונא היה לו דין עם אחד וגיסו של רב הונא קרוב ונתרחק הוה והלכך אמר כל מה דאמר רב הונא מקבל אני עלי מפני שכשר לדון לי הוא:

כד הוה חמי סהדו בכוונא. כשהיה רואה שהן מכוונין ממש בעדותן כלשון זה כך לשון זה:

הוה חקר. היה נותן דעתו לחקור ביותר אחרי עדותן שמא בעצה א' כיוונו ולמדו לשונם לשקר:

וכד הוה חמי. וכמו שראה בדעתו כך היה מכוון באמת שאחרי שחקר אחריהן ולישא וליתן בדברים עמם מצא שכדבריו כן הוא שלמדו לשונם לכוין בדבריהם ושקר היה:

מיקל לדיינא. היה מבזה לאותו הדיין שפותח בעצמו לומר להבעל דין אם מקבל עליו עד אחד שהביא חבירו משום דהוי כעורכי הדיינין אלא יאמרו הן בעצמן הבעלי דינין מה שצריך כל א' לטעון ויאמר זה הלא עד אחד הוא:

ולא הוה ידע ליה. לגמור הדברים ולא היו מסודרין בפיו אז פתח לו שמא כך דעתך לומר:

בפנינו הודה לו. שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכון להיות לו עדים בדבר:

לא אמר כלום. דעביד אינש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר:

מתני' האוהב והשונא. סיומא דדברי רבי יהודה הוא:

איזהו האוהב זה שושבינו. שהי' רעהו בימי חופתו פסול כל ימי החופה:

לא נחשדו ישראל על כך. להעיד שקר משום איבה ואהבה וכן הלכה ודוקא בעדות פליגי רבנן עליה אבל בדין מודו רבנן דפסול לו לדון דאי רחים עליה אינו רואה לו חובה ואי סני ליה לא מצי לאפוכי בזכותיה:

מתני' ומאיימין עליהן. מודיעים להם שהשוכרים עדי שקר הן עצמן מבזין אותן וקורין להם רשעים כדמצינו בנבות והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו והיא עצמה קראה להן בני בליעל:

ומוציאין אותן לחוץ. ובנוסחת הבבלי מוציאין את כל האדם ולפי נוסחא דהכא מוציאין אותן אעדים קאי ולומר דבודקין כל אחד בפני עצמו:

הוא אמר לי. הלוה אמר לי:

גמ' אם היה מתכוין. הא דתנן אם אמר הוא אמר לי לאו כלום הוא דוקא אמירה בעלמא דעביד אינש הכי אבל אם אומר שבדרך הודאה גמורה אמר כן ונתכוין למסור לו עדות שיהא עד בדבר עדותן קיימת:

גמ' בשבעת ימי המשתה שנו. לא ביום החופה בלבד אלא בכל שבעת ימי המשתה שושבינו מיקרי ופסול לו וכן לאפוקי מכאן ואילך דלא:

בפנינו הודה לו. שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכון להיות לו עדים בדבר:

לא אמר כלום. דעביד אינש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר:

מתני' האוהב והשונא. סיומא דדברי רבי יהודה הוא:

איזהו האוהב זה שושבינו. שהי' רעהו בימי חופתו פסול כל ימי החופה:

לא נחשדו ישראל על כך. להעיד שקר משום איבה ואהבה וכן הלכה ודוקא בעדות פליגי רבנן עליה אבל בדין מודו רבנן דפסול לו לדון דאי רחים עליה אינו רואה לו חובה ואי סני ליה לא מצי לאפוכי בזכותיה:

מתני' ומאיימין עליהן. מודיעים להם שהשוכרים עדי שקר הן עצמן מבזין אותן וקורין להם רשעים כדמצינו בנבות והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו והיא עצמה קראה להן בני בליעל:

ומוציאין אותן לחוץ. ובנוסחת הבבלי מוציאין את כל האדם ולפי נוסחא דהכא מוציאין אותן אעדים קאי ולומר דבודקין כל אחד בפני עצמו:

הוא אמר לי. הלוה אמר לי:

גמ' אם היה מתכוין. הא דתנן אם אמר הוא אמר לי לאו כלום הוא דוקא אמירה בעלמא דעביד אינש הכי אבל אם אומר שבדרך הודאה גמורה אמר כן ונתכוין למסור לו עדות שיהא עד בדבר עדותן קיימת:

גמ' בשבעת ימי המשתה שנו. לא ביום החופה בלבד אלא בכל שבעת ימי המשתה שושבינו מיקרי ופסול לו וכן לאפוקי מכאן ואילך דלא:

כיצד דנין. כיצד סדר הדין ותוספתא היא בפ''ו:

מי בעל דברים. שהוא התובע ויש לו דיני דברים על חבירו הוא יגש בתחלה אליכם:

יגיש ראיותיו. מדלא כתיב יבא קדריש:

ביבמה מי מרדף אחרי מי. אם הוא צריך לילך אחריה במקום שהיא או היא צריכה לילך למקומו:

ועלתה יבמתו השערה. משמע שהיא רודפת אחריו וצריכה שתלך למקומו:

יפה לימדני ר' אלעזר. מן המקרא הזה:

והדיין מכריע. כלומר הדיין שותק ושומע טענותיהם ומכריע הדין לפי הטענות ור' סימון ס''ל צריך הדיין לשנות טענותיהן זה אומר כך וזה אומר כך שלא יחשבו שלא השגיח בדבריהם וכדמצינו גבי שלמה המלך:

המכמין עדיו אחורי הגדר. לשמוע מה שיודה לו חבירו לו עשה כלום שיכול זה לומר משטה הייתי בך מפני שלא ראיתי עדים בדבר:

כהדא. עובדא דאחד היה משגיח ורצה לאכול על הסעודה שעשה חבירו ובתוך כך אמר לו בעל הסעודה תן לי מה שאתה חייב לי והושיבו לו הן אני אתן לך לאחר שקמו מלאכול א''ל איני חייב לך כלום:

אית לי סהדין. שהודית לי וא''ל לא אמרתי כן אלא בשביל שלא רציתי לערבב סעודתך והייתי גם אני רוצה לאכול עמך:

ואמר הדא דאמר רבי יוחנן. היינו דר' יוחנן דכל היכא דיש לזה אמתלא על שהודה אין בהודאתו כלום וכמו הכמין זה עדים אחורי הגדר הוא: